הפטר ואז ירושה של חלק בדירה: מה קורה לצו, ומה אפשר לפדות

הוא סיים את תקופת התשלומים, קיבל צו הפטר ונשם לרווחה. סוף סוף, כך חשב, הפרק הזה מאחוריו. ואז הגיעה הידיעה – הוא ירש חלק בדירה.

זה הרגע שבו מתברר, לא פעם, שההפטר אינו סוף פסוק. הדוגמה במאמר מבוססת על מצבים שאני נתקל בהם, בשינוי פרטים. השאלה המרכזית אינה מתי נודע על הירושה, אלא מתי נולדה הזכות. בהתאם לתשובה, הנאמן עשוי לפנות לבית המשפט – לעיתים בבקשה שנוגעת לצו ההפטר עצמו, ולעיתים בבקשה לאשר מתווה לפדיון החלק לטובת הנושים.

התחושה שנפתח דף חדש מובנת, ולגבי החובות שנכללו בהפטר היא גם נכונה. אבל ההפטר אינו עונה על השאלה למי שייכת זכות בנכס שהתגלה אחר כך.

מה ההפטר מכסה, ומה הוא לא מכסה

לפי סעיף 174 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, בתום תקופת התשלומים – או מיד, אם ניתן הפטר לאלתר – היחיד פטור מחובות העבר שלא ניתן לפרוע מנכסי קופת הנשייה. זה לב ההפטר, והוא חל על החייב עצמו.

עם זאת, יש שתי הסתייגויות חשובות. ראשית, יש חובות שההפטר אינו חל עליהם ככלל, ובהם תשלום עונשי, חוב שנוצר במרמה או שנובע מעבירות מסוימות, וחוב מזונות לפי פסק דין (סעיף 175 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018). שנית, ההפטר אינו מוציא מידי הנאמן נכסים שכבר נכללו בקופת הנשייה, ואינו מבטל את חובת שיתוף הפעולה עם הנאמן או את התנאים בצו לשיקום כלכלי שנועדו לחול גם אחרי ההפטר (סעיף 174(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018).

כלומר, ההפטר מגן מפני גבייה של החובות שנכללו בו, אבל הוא אינו שולל מקופת הנשייה נכס שכבר שייך לה, ואינו מסיים את הפיקוח כשמתגלה נכס בר-מימוש.

ירושה אחרי הפטר: הרגע הקובע אינו הרגע שבו נודע עליה

רבים שואלים מתי "קיבלו" את הירושה – כשנודע להם, כשניתן צו ירושה, או כשהזכות נרשמה בפועל. סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע שבמות אדם עובר עזבונו ליורשיו. לכן, ככלל, המועד הקובע הוא מועד הפטירה.

מכאן שלושה מצבים עיקריים, שאותם צריך לבחון מול הצווים שניתנו בתיק:

  • המוריש נפטר לפני מתן הצו לפתיחת הליכים, או בין צו זה לבין הצו לשיקום כלכלי – החלק בעיזבון הוא לרוב נכס שנכלל בקופת הנשייה (סעיף 216 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018).
  • המוריש נפטר בתקופת התשלומים – נכס שהוקנה לחייב בתקופה הזו נכלל גם הוא בקופת הנשייה, למעט נכסים מוגנים מסוימים (סעיף 164 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018).
  • המוריש נפטר אחרי תום תקופת התשלומים – הזכות החדשה היא, ככלל, של החייב. אבל כאן צריך לקרוא את הצו לשיקום כלכלי עד הסוף: בית המשפט רשאי לקבוע בצו שנכסים מסוימים ייכללו בקופת הנשייה גם אם יוקנו לחייב אחרי תום התקופה (סעיף 164(ג) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018).

התחושה "קיבלתי הפטר ואז ירשתי" מתארת לפעמים את הרגע שבו נודע על הנכס, ולא את הרגע שבו נולדה הזכות. הפער הזה אינו עניין טכני – נכס שהוקנה במהלך ההליך עשוי להשתייך לקופת הנשייה גם אם התגלה רק אחרי ההפטר.

ועוד נקודה מעשית: סעיף 138 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 מחייב את החייב להודיע לנאמן בהקדם האפשרי על שינוי במצבו הכלכלי. ירושה היא בדיוק שינוי כזה, וחובת שיתוף הפעולה עם הנאמן נמשכת גם אחרי ההפטר. הסתרה או עיכוב בדיווח עלולים להחמיר את המצב, גם כשהזכות עצמה לא הייתה "סוד".

מה הנאמן יכול לבקש

כשמתברר שיש לחייב חלק בדירת ירושה, הנאמן בוחן קודם כל אם הזכות שייכת לקופת הנשייה. אם כן, הוא רשאי לפעול למימושה לטובת הנושים, ולבקש מבית המשפט הוראות מתאימות.

לעיתים הבקשה נוגעת גם לצו ההפטר עצמו. סעיף 176 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 מאפשר לבית המשפט, בכל עת, לבטל את ההפטר למפרע ולשנות את הצו לשיקום כלכלי – בין השאר אם התגלו עובדות חדשות שאילו היו ידועות לפני ההפטר היה בהן כדי להאריך את תקופת התשלומים, או אם החייב לא שיתף פעולה עם הנאמן או הפר אחרי ההפטר תנאי מהותי שנקבע בצו. ביטול כזה אינו אוטומטי, ואין בו כדי לפגוע בפעולות שנעשו כדין בין מועד ההפטר לבין הביטול.

חשוב להבין – לא כל גילוי של נכס מוביל לביטול ההפטר. לעיתים די בכך שהנכס יוכר כחלק מקופת הנשייה וימומש במסגרת סמכויות הנאמן שנותרו בעינן גם אחרי ההפטר. מה נכון לבקש, ומה בית המשפט ייעתר לו, תלוי במועדים, בצווים ובנסיבות של כל מקרה.

פדיון החלק בדירה: הדרך להשאיר את הדירה במשפחה

דירת ירושה היא לא פעם דירה שגרים בה, או שכמה יורשים חולקים בה. הדרך היחידה שבה צד שלישי ייכנס לתמונה היא פירוק שיתוף. כל שותף במקרקעין רשאי לדרוש את פירוק השיתוף (סעיף 37 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), וכשהחלק שייך לקופת הנשייה, הנאמן יכול לפעול בדרך הזו. בפירוק שיתוף נמכרת לרוב הדירה כולה, והתמורה מתחלקת בין השותפים לפי חלקיהם – תוצאה שבני המשפחה מעדיפים בדרך כלל להימנע ממנה.

לכן עולה לא פעם אפשרות אחרת: שבן משפחה או יורש אחר "יפדה" את חלקו של החייב. כלומר, ישלם לקופת הנשייה תמורה מוסכמת עבור הזכות, והדירה תישאר בידי המשפחה.

מתווה כזה אינו הסכם פרטי בין בני המשפחה. בדרך כלל נדרשים הערכה מסודרת של שווי החלק, הסכמה בכתב ואישור בית המשפט. לעיתים נרשמת גם הערת אזהרה (סעיף 126 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), כדי להבטיח את ההתחייבות עד שהעסקה תושלם. כל אלה נועדו להגן הן על קופת הנשייה והן על מי שמשלם את הפדיון.

ומילה למי ששוקל לפדות: לא לשלם דבר – לא מקדמה ולא "חלק ראשון" – ללא מנגנון נאמנות מתאים או לפני שבית המשפט אישר את הפדיון. עד לאישור, ההתקשרות אינה סופית, ותשלום מוקדם רק מסבך.

מה כדאי לעשות עכשיו

  • לעיין בצו ההפטר ובצו לשיקום כלכלי ולקרוא אותם עד הסוף – ובמיוחד לחפש הוראה לגבי נכסים שיוקנו אחרי תום תקופת התשלומים.
  • לברר מתי נפטר המוריש, ביחס לצו לפתיחת הליכים, לצו לשיקום כלכלי ולהפטר. זה הציר שעליו נשענת השאלה למי שייכת הזכות.
  • להודיע לנאמן בכתב, ולא להמתין שהעניין "יתבהר מעצמו".
  • להפיק נסח רישום (נסח טאבו) עדכני ולבדוק מה רשום, אם יש הערות או שעבודים, ומי השותפים האחרים בזכויות.
  • מי ששוקל לפדות את החלק – לגבש מתווה מסודר: שומה, הסכמות בכתב ופנייה לאישור בית המשפט, ולא לשלם דבר לפני שהפדיון אושר או הושג מנגנון נאמנות מתאים בהסכמת הנאמן.

לסיכום

הפטר הוא דף חדש לגבי החובות שנכללו בו, אבל לא בהכרח סוף הדרך לגבי כל נכס. כשמופיע חלק בדירת ירושה אחרי שנדמה שהכול מאחוריכם, השאלה הראשונה אינה "האם מגיע לי להחזיק בזה", אלא מתי נולדה הזכות ומה קבעו הצווים בתיק. רק אחר כך אפשר לבחון אם החלק שייך לקופת הנשייה, ואם כן – האם פדיון מוסכם עדיף על פירוק שיתוף.

מי שעומד בפני מצב כזה – כחייב, או כבן משפחה ששוקל לפדות – כדאי שיבחן את המסמכים עם עורך דין מנוסה בחדלות פירעון ובמקרקעין, לפני שחותמים, מעבירים או משלמים.

הכותב משמש בעל תפקיד מטעם בית המשפט והממונה על חדלות פירעון. האמור לעיל הוא דעה אישית של הכותב, ואינו מהווה עמדה רשמית של הממונה על חדלות פירעון, של משרד המשפטים או של גורם רשמי אחר. אין באמור כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי פרטני ואישי.

דילוג לתוכן