לפני כשנה הגיע למשרדי זוג צעיר, שרצה להתקדם בחיים. שניהם היו שכירים שהשתכרו בכבוד בעבודות קשות ושוחקות, אך גם עם אופק מוגבל לקידום וגידול בהכנסה. הם הבינו שאין להם סיכוי לרכוש דירת מגורים טובה באיזור מגוריהם, אז הם רכשו דירה חדשה בפרוייקט "מחיר למשתכן" באזור מרכזי יחסית סמוך לאזור מגוריהם. הדירה נרכשה לא בשביל להתגורר בה, אלא בשביל להשכיר אותה. הם עצמם נותרו להתגורר בשכירות בדירה צנועה יותר מזו שרכשו. החלום שלהם היה לייצר הכנסה פאסיבית במשך 10 שנים, כשהדירה "תרכוש את עצמה" מדמי השכירות ובנוסף המחיר של הדירה יעלה. כך לפי התכנון יתאפשר להם לחסוך עוד כספים ואז למכור את הדירה ברווח ולרכוש את דירת החלומות שלהם. החישוב הכלכלי היה נכון, אבל מה שהם לא לקחו בחשבון הוא שוכרים שלא משלמים את דמי השכירות ומסרבים לפנות את הדירה.
הזוג הצעיר אמנם היה חסר ניסיון בהשכרת דירה, אבל ניסו לעשות מה שצריך:
הם קראו מאמר באינטרנט, הורידו חוזה שכירות ואפילו "שטר החוב". כשפנה אליהם זוג שוכרים – בעל ואישה בשנות ה- 50 לחייהם, הם הודיעו להם שמעבר לשטר השכירות יידרשו לחתום על שטר החוב ובנוסף להביא ערבה מטעמם שתחתום גם היא. הזוג הסכים והציע את הבת הבגירה שלהם. הזוג הצעיר חשבו שבכך הם הבטיחו את עצמם מפני בעיות. ואולם, לפני החתימה על החוזה הם לא ביצעו בדיקות לפי מספרי תעודות הזהות של זוג השוכרים, כי הם לא חשבו לבקש אותם מראש. בנוסף, במעמד החתימה הם לא חשבו לבקש לצלם את תעודות זהות שהציגו להם השוכרים, ונתנו לשוכרים למלא את הפרטים שלהם בחוזה המכר ובשטר החוב. במעמד החתימה הפתיע אותם זוג השוכרים ואמרו שהם לא משתמשים בשיקים אלא רק בכרטיסי אשראי, אבל הם ישלמו שלושה חודשים מראש בכל שלושה חודשים ומסרו להם תשלום במזומן עבור שלושה חודשים. כך גם נרשם בחוזה בכתב יד. הזוג הצעיר התרשם שמדובר בדבר שמעיד על רצינות, וחשבו ששטר החוב יבטיח אותם במקרה של חובות בגין חשמל מים וארנונה, והסכימו לכך.
הבעיות התחילו מיד בחודש הרביעי, כשהשוכרים התחילו "לטפטף" את דמי השכירות בתשלומים קטנים באפליקציית תשלומים, ושילמו פחות מדמי השכירות המוסכמים. הדבר המשיך בחודשים שלאחר מכן כשמדי חודש השוכרים צוברים חוב גדול יותר ומבקשים להתחשב בהם ומבטחים לשלם הכל. כחצי שנה לאחר חתימת הסכם השכירות מכן הפסיק זוג השוכרים לענות לטלפונים ולהודעות ולא שילם כלום. כשהזוג הצעיר הגיע לדירה לא פתחו להם את הדלת, למרות שנראה היה שיש מישהו בדירה.
הזוג הצעיר נותר במצב עגום, כשהם נדרשים לשלם משכנתא על הדירה שרכשו מדי חודש, בנוסף לדמי השכירות של הדירה שהם גרים בה, אך לא מקבלים דמי שכירות עבור הדירה שלהם.
עקב כך הגיעו למשרדי. בדיקה מאגרים משפטיים העלתה מיד שלבעל יש חובות. הוצאתי מיד מכתב עם שליח, ובו התרעתי שבמידה ולא ישולם מלא חוב דמי השכירות תוגש תביעה לפינוי מושכר. בעקבות זאת התקשר השוכר-הבעל לזוג הצעיר, ושילם סכום מסוים והתחייב לשלם את היתרה עד סוף החודש הבא, אך לא עשה זאת ושוב הפסיק לענות לטלפונים.
בלית ברירה הגשתי תביעה לפינוי מושכר נגד השוכרים, כשמהלכה התברר שבהסכם השכירות השוכרים רשמו בכתב ידם "בטעות" את מספר תעודת זהות של האישה מול זה של הבעל, ואת מספר תעודת הזהות של הבת שחתמה ערבות מול זו של האישה. למזלו של הזוג הצעיר אותם שוכרים כנראה לא רצו להסתכן בעבירת התחזות (שהיא עבירה פלילית) ולמלא פרטים שונים לחלוטין. למרות השיבוש וניסיונות השוכרים להתחמק מקבלת כתבי טענות, ניתן פסק דין לפינוי מושכר בתום כחודשיים וחצי מהגשת התביעה.
לסיכום – הסכם שכירות היא עסקה בסכום מצרפי גבוה יחסית – לרב דמי השכירות כפול 12 חודשים. מעבר לכך במקרים מסוימים בעלי הדירה מסתמכים מאוד על דמי השכירות ואף תלויים בהם, ולא יכולים להרשות לעצמם לא לקבל דמי שכירות במשך תקופה. חתימה על הסכם שכירות במשרד עו"ד מנוסה מטעם בעלי הדירה, ואחרי בדיקה מקדמית של השוכרים וזיהוי שלהם, היא הדרך המיטבית לצמצם את הסיכון.
כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב גלמן © 2022
האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ואיננו תחליף לייעץ משפטי פרטני ואישי.
