במאמר "טיפים לרכישת רכב מכונס נכסים" הסברתי איך עובדת ההתמחרות.

בעקבות המאמר נשאלתי שנשאלתי בפרטי ע"י אחד מחברי הקבוצה "רכבים למכירה מכונס נכסים" – האם יכול כונס הנכסים, במהלך ההתמחרות לדרוש הצעת מחיר גבוהה מזו שיש לו בפועל, וזאת במטרה לגרום למציע לשפר את הצעתו. כלומר אם ההצעה הטובה ביותר שבידי הכונס היא 80,000 ₪ וההתמחרות מנהלת ב"קפיצות" של 1,000 ₪, האם רשאי הכונס לומר למציע לשפר את הצעתו ל- 90,000 ₪ גם אם אין לו הצעה של 89,000 ₪?

המסגרת החוקית-הסכמית נקבעת בהזמנה להציע הצעות, שבדרך כלל כוללת סעיף שקובע שהכונס רשאי לנהל מו"מ נפרד ולא לקבל שום הצעה. כמו כן, קובעת ההזמנה שדיני המכרזים אינם חלים על הליך ההתמחרות. כלומר, הכונס רשאי לנהל מו"מ עם כל אחד מהמציעים בנפרד ולקבוע תנאי התמחרות, אפילו כאלה שעל-פניו נראים לא הוגנים. צריך להבין שתפקידו של כונס הנכסים הוא למקסם את התמורה בגין הנכס – והוא גם מתוגמל בהתאם לביצועיו. מצב הדברים הזה הוא "על השולחן" מההתחלה (חלק מההזמנה להציע הצעות) ומי שמגיש הצעה צריך לקחת זאת בחשבון.

כונס הנכסים פועל בשני כובעים – הן כב"כ הנושה והן כידו הארוכה של רשם ההוצאה לפועל, כלומר בכובעו השני כונס נכסים הוא במידה שלוח של רשות מנהלית. הכובע השני מטיל עליו חובות מסויימות, לרבות איסור הטעייה ופעולה בניגוד עניינים.

אני סבור שבאיזון שבין מיקסום התמורה לחובות מעין-מינהליות של כונס נכסים – כונס הנכסים רשאי לנהל את ההתמחרות באופן שימקסם את תמורת המכר. הרי בסופו של דבר הסיכון הוא על כונס נכסים – אם ינהל את ההתמחרות בצורה לא נכונה הוא והנושה יהיו הראשונים להיפגע. למשל – כונס שיחליט לקבוע מחיר מינימום שאינו ריאלי – ימצא את עצמו ללא הצעות. כך גם כונס ש"יקפיץ" את המחיר באופן שעליו נשאלה השאלה. כונס כזה שדורש 90,000 ₪ עלול לאבד מציע שהיה מוכן לשלם 85,000 ₪ ולהישאר עם הצעה של 80,000 ₪.

ביחס לאמירה עצמה שעל המציע לשפר ל- 90,000 ₪ שטומנת בחובה הנחה שיש הצעה ב- 89,000 ₪ – מאחר ושום הצעה במכרז אינה סופית, ואפילו מציע זוכה יכול לחזור בו מהצעתו (בכפוף לחילוט המקדמה שהפקיד) – אני סבור שאין באמירה הזו הטעייה. בסופו של יום, מציע סביר צריך לקבוע לעצמו רף מקסימום, ולהודיע על פרישה מיד כשהמחיר עובר את הרף הזה. הכונס, כל עוד יש לו יסוד להניח שההתמחרות תגיע למחיר הזה (הצעה עד מחיר השוק), רשאי לרמוז שיש לו הצעה כזו על יסוד ההנחה שהחייב יפדה את הנכס במחיר השוק, וכל מציע רשאי לעשות את שיקוליו. אם הכונס טעה – הוא זה שיפסיד ויישאר בלי מציע (או לרדוף אחרי מציע שפרש כדי לרצות אותו – וזה מצב דברים לא רצוי לאף כונס).

כמו כן, יש מקרים בהם הפעולה הזו מוצדקת עקב חשש לתיאום שנעשה בין מציעים, שבעקבותיו עלול מחיר המימוש להיות נמוך באופן קיצוני ולא הוגן. בשורה התחתונה – מי שקונה יודע מה הוא קונה ועפ"י חוק החוזים "טעות בכדאיות" איננה טעות שמצדיקה ביטול עסקה. אם הכונס מכוון למחיר שאיננו סביר תוך הטעייה ביחס לממכר ומדוע הוא "שווה" את המחיר – הרי שכאן הוא עובר את הגבול ביחס לאיסור הטעייה, והצעה שניתנה על בסיס מצג כזה עלולה להיות בטלה. לרב מצב דברים כזה לא יקרה במכרז לרכישת רכב רגיל, אלא בעסקאות מורכבות יותר (רכב אספנות עם שרשור בעלות מיוחד, נכסים מורכבים אחרים).

לסיכום – במכרזים לרכישת רכב אין כדאיות גדולה "להקפיץ" את המחיר בהפרש גדול ביחס להצעה הקיימת, וממילא כל מציע צריך לקבוע לעצמו רף מקסימום ולפרוש מיד כשהמחיר עובר את הרף. ישנה אמרה שאומרת "מעולם לא התחרטתי על עסקה שלא עשיתי" – אני לא יודע אם היא נכונה תמיד אבל ביחס לפרישה ממכרז על רכב כשהמחיר עבר את הרף שהצבתם – אני חושב שהיא נכונה תמיד. בהצלחה.

 

כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב גלמן © 2019