במאמרים הקודמים שלי, 5 הטעויות הגדולות שעושים חייבים בפשיטת רגל ו- פשיטת רגל – שלא יעבדו עליכם בפרסומות הזכרתי את המושג "תוכנית פירעון".

במאמר זה אסקור בקצרה מהי תוכנית פירעון ומהם הפרמטרים העיקריים לקביעתה. מובהר בזאת כי מאמר זה משקף את דעתי האישית בלבד, ואינו מהווה בשום פנים דיעה רשמית של הכונס הרשמי או גוף ממשלתי אחר.

מאחר ולא ניתן להבין את הנושא באמצעות הגדרות כלליות, עיקר המאמר יהיה דוגמאות. הדוגמאות שאתן הן כלליות מאוד ונועדו יותר להמחיש מושגים, מאשר להוות דוגמאות קונקרטיות. הסכומים בדוגמאות נבחרו ועוגלו ללא פרופורציה למצבים אמיתיים (שמטבעם מורכבים יותר), וזאת כדי לאפשר חישוב קל והבנה של האריתמטיקה (מתמטיקה) הבסיסית. כל קשר בין הדוגמאות לתיקים שטיפלתי בהם מקרי בהחלט. בקיצור, הסכומים בדוגמאות הם לא סכומים ריאליים ואין שום טעם לנסות להתבסס עליהם, רק להבין מהם את הרעיון.

נתחיל –

תוכנית פירעון היא למעשה קביעה של הסכום שחייב ישלם לצורך קבלת הפטר, ומספר התשלומים בהם הוא ישלם את הסכום הזה.

הסכום הזה יכול להיות 100% מהחובות, אם נקבע שהחייב יכול לעמוד בתשלום הסכום הזה, והוא יכול להיות אחוז מהסכום הזה כשנקבע שהחייב לא יכול לשלם את מלא החובות. למשל, אדם שחייב 200,000 ₪ ונקבע שהוא יכול לשלם רק 100,000 ₪, ויש לו הכנסה פנויה של 2,000 ₪ לחודש – ישלם 100,000 ₪ ב- 50 תשלומים, כלומר ישלם 50% מהחובות שלו.

כיצד נקבע הסכום

הסכום שהחייב ישלם מורכב משני דברים:

1. יכולת התשלום של החייב – סך הכנסות התא המשפחתי, מינוס הוצאות התא המשפחתי (כפי שדווחו, או הערכה של ההוצאות הדרושות לקיום בכבוד של תא משפחתי כזה), מינוס הוצאות חריגות לתא המשפחתי הספציפי (אם מדובר בהוצאות ראויות), כפול חלקו של החייב בהכנסות התא המשפחתי. התוצאה היא למעשה יכולת התשלום של החייב מדי חודש. את התוצאה הזו כופלים במשך תוכנית הפירעון, כפי שקובעים אותה.

+ (פלוס)

2. סך הנכסים של החייב – כעיקרון, אם לחייב יש נכס הוא נדרש למכור אותו כדי לשלם חובות. למשל, חייב שיש לו רכב יוקרה חייב למכור אותו. גם חייב שיש לו דירת מגורים צריך כעיקרון למכור אותה. בפועל, חייבים נוהגים "לפדות" נכסים באמצעות כספים של קרובי משפחה. דירת מגורים, שבדרך כלל משמשת גם את החייב וגם את משפחתו מוערכת בשווי של "דירה תפוסה", מה שמפחית משמעתית את הסכום שהחייב צריך לשלם כדי "לפדות" אותה.

דוגמאות לתוכניות פירעון

כמו שציינתי בפתיח, לא ניתן להבין את העניין מהגדרות כלליות, ולכן נתחיל בדוגמאות.

דוגמא 1: חייב צעיר שמרוויח 8000 ₪ בחודש, אשתו (שאיננה חייבת) מרוויחה 5000 ₪ בחודש. יש ילדים. אין נכסים. החובות המאושרים הם 220,000 ₪. הוצאות התא המשפחתי המדווחות בפועל 9000 ₪ בחודש ונקבע שהן סבירות. כלומר, הכנסה פנויה של 4000 ₪ בחודש. חלקו של החייב בהכנסות התא המשפחתי כ- 61%, ולכן תוכנית הפירעון תהיה בתשלומים של 2440 ₪ בחודש.

משך תוכנית הפירעון: מאחר והחייב צעיר, תוכנית הפירעון תהיה למשך 60 חודשים. סה"כ החייב ישלם 146400 ₪ ויקבל הפטר (אפילו שלא הגיע לתשלום של 100% מהחובות).

דוגמא 2: כמו דוגמא 1 רק הפעם אין ילדים. במקרה כזה הוצאות התא המשפחתי 9000 ₪ לחודש מוגזמות, והן יועמדו על הסך 5000 ₪. הכנסה פנויה 8000 ₪. חלקו של החייב 61% ומכאן שהתשלום החודשי יהיה 4880 ₪ בחודש למשך 60 חודשים. המכפלה עוברת את גובה החוב כלומר החייב יכול לשלם 100% והוא יידרש לשלם את הסכום הזה, בצירוף כל הוצאות הליך פשיטת הרגל.

דוגמא 3: כמו דוגמא 1 רק הפעם יש לחייב קרן השתלמות שניתנת למשיכה בסכום של 20,000 ₪. התוצאה – החייב יצטרף למשוך אותה, או "לפדות" אותה באמצעות הוספת 20,000 ₪. נניח שהחייב לא רוצה למשוך את הקרן כי יש עליה ריבית טובה. במקרה כזה החייב יכול לבחור לפרוס את התוספת הזו למשך 60 החודשים של תוכנית הפירעון, כלומר לשלם 333 ₪ יותר (ולהצטמצם בהוצאות בסכום דומה). בסוף תוכנית הפירעון החייב יקבל הפטר, ויישאר עם קרן ההשתלמות כי הוא "פדה" אותה.

דוגמא 4: כמו דוגמא 1 רק שהפעם יש דירת מגורים ששווה 800,000 ₪ ועליה משכנתא של 500,000 ₪. בהנחה שהיו מוכרים את הדירה, היה צריך לפרוע קודם את המשכנתא, כך שלמעשה שווי הדירה אחרי משכנתא הוא 300,000 ₪. לחייב מחצית מהזכויות האלה, כי אשתו בעלת מחצית מהנכס. כלומר שווי חלקו של החייב 150,000 ₪. היוון של השווי הזה על בסיס נתונים סטטיסטיים המתייחסים לתוחלת חיים מעמיד את השווי של הנכס כתפוס על 40% (תחשיב שעורך שמאי מקרקעין שעושה מעין "תרגיל מחשבתי" של משקיע שקונה את חלקו של החייב ויוכל להשתמש בו רק לאחר שתחלוף תקופת תוחלת החיים של החייב ואשתו).התוצאה של הדבר הזה היא שהחייב יכול "לפדות" את הנכס תמורת 60,000 ₪. את הסכום הזה הוא יפרוס על פני 60 חודשים, כלומר ישלם 1,000 ₪ נוספים על הסכום שבדוגמא 1, מדי חודש (ויצטרך להצטמצם בהתאם). באופן הזה, החייב מקבל הפטר ונשאר עם הדירה, אפילו שהוא לא משלם 100% מהחובות.

דוגמא 5: כמו דוגמא 4, רק שהפעם המשכנתא היא 200,000 ₪. שווי הזכויות של החייב גבוה יותר, פדיון הזכות מביא לתשלום שעולה על 100%, והתוצאה היא שהחייב צריך לשלם 100% מהחובות בצירוף הוצאות ההליך, בפריסה ל- 60 חודשים.

דוגמא 6: כמו דוגמא 1 רק שהפעם אין ילדים והחייב ואשתו נמצאים שנתיים לפני גיל פרישה. במקרה כזה יישקל קיצור תוכנית הפירעון בהתאם לנסיבות, או פתרון משולב – תוכנית פירעון מדורגת 2440 ₪ בחודש עד גיל פרישה וסכום נמוך יותר לתקופה קצרה נוספת בהתאם לפנסיות (אם בכלל).

פרמטרים נוספים שיכולים להשפיע על הסכום ומשך תוכנית הפירעון

פרמטרים נוספים שיכולים להשפיע על הסכום ומשך תוכנית הפירעון: הם היקף החובות (חובות גבוהים יכולים להביא להארכה של תוכנית הפירעון כדי להביא יותר ערך לנושים), אופן יצירת החובות (בתום לב או שלא), אם נוצרו לפני זמן רב, הרכב הנושים (בנקים או אנשים פרטיים) והמעורבות שלהם בהליך, וגם התנהלות החייב בהליך פשיטת הרגל עצמו (אם צבר פיגורים בצו התשלומים יצטרך לשלם גם אותם).

כפי שציינתי במאמרים הקודמים, "צו תשלומים" שנקבע בתחילת ההליך נקבע לפני חקירה ובדיקה של התנהלותו הכלכלית של החייב. יש הבדל גדול בין "צו התשלומים" לתשלום בפועל בתוכנית הפירעון. צו התשלומים נקבע בתחילת ההליך, לפני שנעשתה בדיקה וחקירה בעניינו של החייב. לא פעם אחרי חקירה ובדיקה, מגיעים למסקנה שצו התשלומים נמוך ולא מתאים – ולכן מבקשים להגדיל את צו התשלומים. מאחר והרפורמה קבעה מסגרת קצרה (שנה) עד לדיון בבית המשפט והמלצה על תוכנית פירעון – המסקנה שצריך להגדיל את צו התשלומים מתגבשת כחודש לפני הדיון. לכן הגדלת "צו התשלומים" נעשית לרב במסגרת התשלומים בתוכנית הפירעון. לרב – אך לא תמיד כפי שתראו בדוגמאות.

דוגמא א' – חייב שנקבע לו צו תשלומים נמוך בסך 500 ₪ בחודש, והתברר בדיון שהוא יכול לשלם 1,000 ₪ בחודש, יתחיל לשלם 1,000 ₪ מדי חודש לאחר הדיון בבית המשפט. הוא ישלם את הסכום הזה לתקופה שייקבע בית המשפט לפי הפרמטרים שציינתי בדוגמאות.

דוגמא ב' – כמו דוגמא א' רק שהחייב צבר מחדלים בהליך – פיגורים ואי הגשת דוחות. התוצאה – לא קובעים תוכנית פירעון, מגדילים את התשלום החודשי ל- 1000 ₪ וקובעים דיון נוסף בעוד שנה. בסוף הדיון הזה תיקבע תוכנית פירעון, שיכול להיות שתהיה דומה למה שניתן היה לקבוע לפני שנה. כלומר, בשל מחדליו, החייב שוהה בהליך שנה שלמה נוספת במהלכה הוא משלם מדי חודש 1,000 ₪.

לסיכום

חייב שמעוניין בתוכנית פירעון צריך להגיע בידיים נקיות – לא לצבור פיגורים בתשלום, להגיש דוחות בזמן, להמציא מסמכים ולדווח אמת ועל על הנכסים והזכויות שיש לו. זו עבודה קשה כשלעצמה, אבל עבודה קלה מאוד כשבוחנים מה עומד על הכף – מחיקה של עשרות ומאות אלפי ₪.

אני חוזר ומדגיש שהמאמר הזה משקף את דעתי האישית בלבד, ואינו מהווה בשום פנים דיעה רשמית של הכונס הרשמי או גוף ממשלתי אחר. כל הדוגמאות שנתתי הן כלליות, לא מציאותיות, ונועדו להקל על הקורא לקבל מושג גס על אופן החישוב. אין טעם להסתמך על הדוגמאות למצבים אמיתיים ומומלץ להתייעץ עם עורך דין שעוסק בתחום פשיטת הרגל.

* הכותב משמש בעל תפקיד מטעם הכונס הרשמי ואינו מייצג או מייעץ לחייבים פשיטת רגל (נא לא להתקשר בעניין זה – תודה!).
מטרת התכנים לסייע לקורא/ת להרחיב את בסיס הידע האישי שלו/שלה ולאפשר לו/לה לדעת יותר, לפני שהוא/היא פונים אל עורך דין.
האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני ואישי. 
האמור לעיל מייצג את דעתי בלבד, ואינו מהווה בשום פנים ואופן עמדה של הכונס הרשמי או של גורם רשמי אחר כלשהו.

כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב גלמן © 2018